מה קורה כשנער או נערה מסרבים לטיפול? כששתיקה מחליפה דיבור, כשמבט מתחמק מגעגוע לקשר? במקומות רבים, התהליך נעצר. אבל לא ב־בני ארזים. כאן, בזכות הנהגתה הייחודית של ד"ר שולמית בלנק, הסירוב הופך להזמנה. ההתנגדות – להתחלה. והשקט, לשפה בפני עצמה.
"אני אשב איתו בכיתה. ואם הוא בכל זאת יגיע לחדר ולא ידבר – אנחנו נשב יחד 50 דקות בלי מילה", מספרת אורית זיידמן, פסיכותרפיסטית בכירה במרכז. זו לא רק אמירה טיפולית – זו הצהרה של נוכחות, עמידה, מחויבות. הגישה הזו אינה נולדה במקרה; היא פרי של חזון עקבי שמובילה ד"ר שולמית בלנק כבר למעלה משני עשורים.
ד"ר שולמית בלנק, פסיכיאטרית ילדים ונוער מהמשפיעות בישראל, ייסדה את פנימיית בני ארזים מתוך הבנה עמוקה: כדי שילד יוכל לשוב ולצמוח – על המבוגר לצעוד לקראתו שוב ושוב, גם כשהדרך נראית חסומה. לא די בשיחה. לא מספיק תרגיל רגשי. יש צורך במערכת שלמה שתתייצב סביבו.
במערכת הזו, כל אדם – מורה, מדריך, איש צוות – שותף מלא. "כולנו מטפלים", מדגישה זיידמן. ב־בני ארזים, לא מתנהלים לפי תפקידים אלא לפי נוכחות. זו מסגרת חינוכית־טיפולית שאינה ממתינה להתרחשויות – היא יוזמת, מגיבה, ובעיקר מאמינה שלכל ילד יש נקודת שבירה וגם נקודת פריצה.
צפו כעת בסרטון המלא:
