מבין כל הקולות שנשמעו בדיון בוועדת העבודה והרווחה, דבריה של ד"ר שולמית בלנק, מייסדת בני ארזים, בלטו במיוחד משום שהם הגיעו מתוך היכרות יומיומית, קרובה וכואבת עם המציאות עצמה. כמי שמובילה את בני ארזים כבר שנים, שולמית בלנק אינה מדברת על תיאוריה או על נתונים יבשים בלבד, אלא על ילדים ממשיים, על משפחות שמגיעות עד לקצה, ועל מערכת שאין לה כיום מספיק תשובות.
בדבריה הציגה ד"ר שולמית בלנק תמונה רחבה בהרבה מהדיון הספציפי על הציבור הדתי לאומי. לשיטתה, הבעיה עמוקה יותר, כללית יותר, ודחופה הרבה יותר. "הילדים בפנימיות הם ילדים של כולנו, של עם ישראל, ממשפחות חילוניות, ערביות, חרדים וגם דתיים, וכולם חיים יחד ובשלום", אמרה שולמית בלנק, ובכך הזכירה שהצורך בפנימיות פוסט אשפוזיות איננו מגזרי בלבד, אלא צורך לאומי של ממש. בהמשך הוסיפה את המשפט שמזקק את עומק המשבר: "הבעיה היא שאין בכלל מענה לגל העצום של הילדים שזקוקים לפנימייה פוסט אשפוזית. אין מספיק פנימיות. אנחנו מוצפים בילדים שמתחננים להיכנס".
דווקא משום שהדברים נאמרו מפיה של שולמית בלנק – מייסדת בני ארזים, מי שבנתה במו ידיה מסגרת שמחזירה ילדים לתפקוד ולחיים, הם מקבלים משנה תוקף. בני ארזים כבר הוכיח שאפשר אחרת. אבל גם מקום כמו בני ארזים, עם כל הניסיון, המחויבות והאמונה בילד, אינו יכול לבדו לשאת על כתפיו את כל גל הפניות. הכתבה שפורסמה בערוץ 7 ממחישה היטב את מה שד"ר שולמית בלנק אומרת כבר זמן רב, הילדים האלה אינם יכולים להמשיך להמתין.
